האמן איתן דביר חקשוריאן תרם תמונה שלו לכנסת, אך היצירה נעלמה. אתמול היא הוחזרה לרעייתו בצירוף של פיצוי כספי ומכתב התנצלות
לפני כשנה הגיעה אווה דביר, בתו של הצייר איתן דביר חקשוריאן שמתגורר בקנדה, לביקור בכנסת. במהלך ביקורה ביקשה דביר לראות את התמונה "דגלי ניצחון ומוות", שאביה תרם למשכן בשנת 1988. אלא שהבת נדהמה לגלות כי התמונה שהוענקה במתנה נעלמה, ואיש לא יודע מה עלה בגורלה.
"דגלי ניצחון ומוות" צילום: הכנסת
אתמול (ה') הסתיימה הפרשה לאחר שהתמונה נמצאה על קיר בית אבות בירושלים. משאית משלוחים הביאה את הציור לביתה של תרז דביר, רעייתו לשעבר של האמן בצירוף מכתב התנצלות של הכנסת.
"את התמונה שצייר בעלי תרמנו בשעתו בעקבות פנייה של ח"כ לשעבר מיכה רייסר ז"ל", סיפרה אמש תרז בביתה בבאר יעקב. "בכנסת היה טקס יפה ושמו את התמונה על קירות ועדת הפנים. היינו מרוצים ובטוחים שהתמונה זוכה לכבוד הראוי ותלויה לנצח על קירות המשכן".
כאשר גילתה תרז שהתמונה נעלמה היא פנתה מספר פעמים לכנסת ואף איימה בתביעה. בכנסת התנהל תחקיר ואז התבררה העובדה המפתיעה: הכנסת תרמה את התמונה, בלי לבקש רשות מבעליה, למכירה פומבית מטעם נשות בני ברית בירושלים.
כאשר תרז ערכה מחקר עצמאי היא גילתה פרט אפילו יותר מפתיע: התמונה לא נמכרה אלא הועברה לרשותה של מי שהייתה בזמנו נשיאת לשכת בני ברית בבירה. בשנים האחרונות היא מתגוררת בבית אבות בירושלים, ואת התמונה תלתה במסדרון סמוך לחדרה.
הדרישה: 100 אלף שקל
כשנודע הדבר לתרז היא דרשה מהאישה להחזיר לה את התמונה. "בהתחלה הם אמרו'מה פתאום', לא רצו לשמוע מזה. אחר כך אמרו שהבן שלה קנה את התמונה בסכום של 3,000 שקל", סיפרה תרז. "לא הייתה לנו בררה ופנינו לבית משפט בתביעה נגד הכנסת שתרמה את התמונה ללא רשותנו".
לפני שהחל הדיון ערך השופט שימוע, ובו טענה דביר: "האישה שהחזיקה בתמונה רצתה שנשלם לה 100,000 שקל". בתום תהליך גישור ארוך, מחוץ לכותלי בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכם שבו נקבע כי התמונה תוחזר לכנסת, שתשלם עבורה 4,000 שקל, והכנסת תחזיר את התמונה לבעליה בצירוף מכתב התנצלות והחזר
הוצאות בסך 35,000 שקל.
במכתב ההתנצלות כתב מנכ"ל הכנסת דן לנדאו: "הכנסת מביעה צער ומתנצלת על התחושו ת הקשות שנגרמו לאמן איתן דביר עקב הנסיבות בהן מסרה הכנסת את יצירתו'דגלי ניצחון ומוות' לצד ג'. הכנסת שקלה והסכימה כי מן הראוי שהיצירה תושב מיידית לאמן בהתאם לבקשתו".
תרז אומרת כי התמונה אמנם הוחזרה, אבל כל הפרשה הותירה אצלה טעם רע: "זו הייתה חוצפה של הכנסת להוריד את התמונה שלנו מהקיר, לזרוק אותה למרתף ואחרי זה לתת אותה למכירה פומבית. אני רק יכולה להתנחם בעובדה שהיצירות של איתן מפארות את הפרלמנט של קנדה".